למה ההשקעה הראשונה מרגישה כמו קפיצת בנג'י?

בשיעור האחרון שלנו קרה משהו שאני אוהבת במיוחד. אחת המשתתפות שאלה שאלה שבמבט ראשון נשמעת מאוד אישית, אבל בתוך שניות הסתבר שכמעט כל הנשים בחדר מרגישות בדיוק אותו הדבר.

"הגיוני שכל פעם שאני נכנסת לתיק ההשקעות שלי הלב מתחיל לדפוק?"

עוד לפני שהספקתי לענות, כמה נשים אחרות הנהנו בהבנה. מישהי צחקה ואמרה שאצלה זה אפילו יותר גרוע, ומישהי אחרת הודתה שהיא עדיין לא הצליחה לבצע את הקנייה הראשונה שלה, למרות שכבר פתחה חשבון השקעות לפני כמה שבועות.

האמת היא שהשאלה הזאת בכלל לא הפתיעה אותי. למעשה, אם יש משהו שחוזר על עצמו כמעט בכל מחזור של הקורס, זו ההבנה שהקושי הגדול ביותר בהשקעות הוא בדרך כלל לא להבין מה זה מדד או איך קונים קרן מחקה. הקושי האמיתי הוא רגשי.

נטע ואני עדיין זוכרות היטב את הפעמים הראשונות שלנו. נטע סיפרה בשיעור שכאשר עמדה לבצע את הקנייה הראשונה שלה, היא ישבה מול המחשב במשך דקות ארוכות עם האצבע מעל כפתור האישור. היא כבר ידעה מה היא רוצה לקנות, היא בדקה את הנתונים, קראה, למדה והתייעצה, ובכל זאת הרגישה צורך להתקשר אליי ולשאול בפעם האחרונה אם היא באמת עושה את הדבר הנכון.

בדיעבד זה נשמע כמעט מצחיק. הרי לא מדובר היה בסכום שישנה את חייה. אבל באותו רגע התחושה הייתה דרמטית הרבה יותר. לא בגלל גודל ההשקעה, אלא בגלל עצם העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה.

יש משהו מאוד מאיים בלעשות פעולה בעולם שאנחנו לא מכירות היטב. עבור רבות מאיתנו, שוק ההון הוא בדיוק כזה. לא למדנו עליו בבית הספר, ברוב הבתים גם לא דיברו עליו סביב שולחן האוכל, וכשאנחנו מגיעות אליו בגיל 35, 45 או 55, אנחנו מרגישות כאילו כולם כבר יודעים את החוקים ורק אנחנו הגענו באיחור.

זאת בדיוק הסיבה שאני אוהבת את הדימוי של קפיצת בנג'י.

מי שקפצה אי פעם בנג'י יודעת שהרגע המפחיד באמת הוא לא בזמן הנפילה. הרגע המפחיד הוא דווקא לפני. כשעומדים על הקצה, מסתכלים למטה, והמוח מתחיל לייצר אינסוף תרחישים. ברגע שקופצים, חלק גדול מהפחד כבר נעלם.

כך בדיוק קורה גם בהשקעה הראשונה.

לפני הקנייה הראשונה אנחנו מדמיינות אינספור דברים שעלולים להשתבש. אחרי הקנייה הראשונה אנחנו מגלות שבסופו של דבר קנינו נייר ערך, לא חתמנו על חוזה לכל החיים. פתאום מבינים שאפשר ללמוד תוך כדי תנועה, שאפשר לתקן, שאפשר לשנות, ושלא כל החלטה פיננסית חייבת להיות מושלמת.

אחד הדברים החשובים שאנחנו מנסות להעביר לנשים בקורס הוא שהמטרה אינה לבטל את הפחד. פחד הוא תגובה טבעית כשעושים משהו חדש. המטרה היא לנהל אותו. להבין שהפחד לא בהכרח אומר שמשהו מסוכן קורה. לפעמים הוא פשוט סימן לכך שאנחנו יוצאות מאזור הנוחות שלנו ונכנסות לאזור של צמיחה.

ובדיוק כמו בבנג'י, גם כאן הקפיצה הראשונה היא הקשה ביותר.

אחריה מגיעה הקנייה השנייה, אחר כך השלישית, ובשלב מסוים הפעולה שנראתה פעם מפחידה ומאיימת הופכת לחלק טבעי מההתנהלות הכלכלית שלנו.

ואולי זה המסר החשוב ביותר: כמעט כל אישה שאת רואה היום מנהלת תיק השקעות בביטחון, התחילה בדיוק באותה נקודה. עם חשש, עם סימני שאלה, ועם לב שפועם קצת מהר מהרגיל.

ההבדל היחיד הוא שהיא הסכימה לעשות את הקפיצה הראשונה.